כל שיחה עם מתעניין בשיפוץ מגיעה לרגע הזה: "תגיד בערך, כמה זה יעלה לי?". ומכאן יש שני תסריטים גרועים. אם זרקתם מספר נמוך כדי לא להבריח - הוא יצוץ בפגישה כהתחייבות. אם זרקתם גבוה כדי להיות בטוחים - השיחה נגמרה, והוא סוגר עם מי שאמר פחות וידייק אותו למעלה אחר כך.

למה אין תשובה טובה בטלפון

כי המחיר של שיפוץ נקבע על ידי מה שרואים בנכס: מצב תשתיות, גישה, חומרים, הפתעות מאחורי הקירות. מספר בטלפון הוא ניחוש שמתחפש להצעה, ושני הצדדים יודעים את זה. הבעיה היא שגם "אי אפשר לדעת בלי לראות" היא תשובה גרועה - היא נשמעת כמו התחמקות, והלקוח ממשיך לחפש מישהו ש"כן יגיד לו".

המבנה שעובד: טווח, תנאי, וצעד הבא

ועדיף שכל זה יקרה עוד לפני הטלפון

את הטווח, את התנאים ואת קביעת הפגישה אפשר להעביר במסלול דיגיטלי שרץ לבד: מי שענה על שאלות ההיקף והתקציב מקבל טווח הוגן, ובוחר מועד לפגישת מדידה בלי לחכות שתתפנו. ככה מגיעים לטלפון רק עם מי שכבר יודע את המספרים והחליט להתקדם - ההמשך הישיר של מה שכתבנו על סינון אוספי הצעות המחיר. זה המנגנון ש-flows מפעילה, ופגישת המדידה חוזרת להיות מה שהיא צריכה להיות: שיחת מכירה עם לקוח רציני.