יש נקודה אחת במשפך שבה ההפסד כואב במיוחד: בין הבוקינג לפגישה. עד לשם הכל עבד - המודעה תפסה, הסינון עבר, האדם בחר מועד ביומן. ואז הוא פשוט לא הגיע. שילמתם על כל שלב בדרך, והשעה ביומן, שהוקצתה רק לו, נשרפה.
למה אנשים לא מגיעים
כמעט אף פעם לא מזדון. שלוש סיבות חוזרות: שכחה (הפגישה נקבעה לפני שבוע, החיים קרו), התקררות (ההחלטה הייתה חמה ביום הקביעה ופושרת ביום הפגישה), וחשש (ככל שהעסקה גדולה יותר, כך קל יותר "לא להגיע" מאשר להגיד לא). שלושתן ניתנות לטיפול - אבל לא בטלפון ידני של "רק מוודא שאנחנו בתוקף".
סולם התזכורות
- אישור מידי. ברגע הבוקינג - הודעה עם המועד, המקום ומה הולך לקרות בפגישה. זה לא נימוס, זו עוגן: הפגישה קיבלה מציאות.
- תזכורת יום לפני, עם דרך החוצה. "לא מסתדר? אפשר להזיז כאן". הזזה גלויה עדיפה פי כמה על ביטול שקט - היא משאירה את העסקה חיה ומשחררת את השעה למישהו אחר.
- תזכורת בבוקר הפגישה. קצרה, עם כתובת או לינק. מי שאישר פעמיים - מגיע.
שלושה כללים: ערוץ אחד (וואטסאפ עובד הכי טוב בישראל), הודעות קצרות עם כפתור פעולה, ואפס רדיפה - מי שביטל לא נמחק, הוא חוזר למסלול מעקב ומקבל הזדמנות לקבוע מחדש כשנוח לו.
וזה חייב לרוץ לבד
תזכורת ידנית היא תזכורת שנשכחת בדיוק בשבוע העמוס - כלומר בדיוק כשהיא הכי נחוצה. מערכת ששולחת לבד, לפי היומן, לכל פגישה, היא ההבדל בין "בדרך כלל מזכירים" לבין שיעור הגעה שאפשר לבנות עליו תחזית. וכשמודדים מחיר לפגישה שהתקיימה, ההשפעה של זה על הכלכלה של כל הקמפיין ברורה מיד. זה חלק מהמעטפת ש-flows מפעילה - כאן בודקים התאמה.